כרתי על שולחן ערוך יורה דעה נ״ח

1 אם יש וכו' עיין פלתי שהארכתי בזה בסתירה שיש מן ש"ע י"ד לש"ע ח"מ והעלתי דהך לא ברור רק ספקא הוא: וספק איסורא לחומרא ובממון הממע"ה או מיעוט תורין דלית ביה ריסוק בכה"ג ואין הולכין בממון אחר רוב:

2 יוד טפחים עיין פלתי שכתבתי בתורא אם נפל לבור עמוק חמשה ג"כ אסור ע"ש

3 או הפילוה אחרים אע"ג דקיי"ל בהפילה אחרים אמדה נפשה ולית חשש ריסוק תי' הש"ך ופר"ח דכל הטעם דצפורנות נועצת ומחב' מיירי דליכא מידי למסרך בצפורן ומ"מ טרפה בחבט עשרה טפחי' דוקא משום דהא מתאמצת לבל תפול מהר ולכך צריך עשרה. ועיין פלתי שכתבתי ח"ו להקל על סברא זו בלי ראיה ברורה מש"ס: ולכן ברור אם אין מידי למסרך אפי' בפחות מיו"ד טריפה ועיין מ"ש בפלתי.

4 אם נפל אבן בזה לא שייך י"ט רק לפי כובד וכמות האבן פר"ח:

5 מע"ל כי אז ניכר הריעותא מה שלא היה תיכף בעת נפילה ולכך א"א לבדוק עד שיעבור מע"ל ואם יהיה ריסוק יהיה ניכר:

6 ונפסדה צורתה ואם נמצא בבהמה אבר מרוסק אין חוששין עד שנדע שנפלה כ"כ הט"ז ופר"ח דלא כב"ח וכן כתב הרמב"ם בפי' המשנה:

7 חוץ מבית הרחם שאם נתרסק דע שבית הרח' מחובר מגידין ועורקי' וכהנה אברים והם בטבעם פעמים מתכווצים ופעמים מתרחבים כאשר שכיח בחולי רחם פעמי' צר ופעמים רחב ולכך אף שתפול הבהמה וכדומה לא יהיה בקל נופל נזק ברחם כי כאשר יגיע לה כאב החבט יתרחב ואח"כ יתכוויץ באופן שלא יעמוד ויחול בו הכאב לעשות רושם וא"א לעשות נזק כיון שאברים אינם על מתכונת אחד: ומזה הטעם כאשר תלד והולד במיצר ודוחק הצירים א"א לקרות לולד עי"כ ריסוק כי הלא אברים מתרחבי' בעת רב החבלים והקושי: וא"א לרסוק הילד: וא"כ הא דבית הרחם אין בו ריסוק סובל שני פי' דבשעת נפילה אין הרחם שהיא האם מתרסק: וגם הולד המונח ברחם בשעת קישוי לידה אין מתרסק והכל מחד טעמא כמ"ש כי תלי' בטבע האם ולכך מפרש הרמב"ם בהא דבית רחם אין בו משום ריסוק אברים שני פירושים כמ"ש כי המה ממש הכל חד וחד בחברת' מישך שייכי ואתיא דברי הגמ' שפיר דמביא ראיה מן חד פירושא דאין בלידה ריסוק על אידך פי' דברחם עצמו אין ריסוק הכל כחד איחשב ודו"ק: ודברי רמב"ם ברורים ואין עליו סתירה מדברי גמ': ומחבר הביא בסי' זה פי' הראב"ן לרמב"ם ופי' שני הנ"ל סמך עצמו עמש"ל בסי' ט"ו ע"ש ובפלתי:

8 במקום א' ואם הוכה כנגד הריאה צריך בדיקת הריאה ולדידן דאין אנו בקיאים בבדיקה טריפה וכן בנפלה מהגג שצריך בדיקה אף הריאה צריך בדיקה ש"ך ופר"ח:

9 אם עמדה ה"ה ע"י גערה ופחד מקל הוי עמדה מעצמה:

10 שינוי ואם נמצא שינוי שאף בלי נפולה טריפה אף שהלכה ג"כ טריפה ולא תולין שינוי מחמת נפולה. ומקרה היא ע"כ דעת אחרונים:

11 הלכה ואם הוכתה באבן נגד אברים פנימים שאלו אברים צריכין בדיקה וכן אם הכה במקל אפלגא דשדרה דקיי"ל לעיל סי' ל"ב דבעי בדיקה לגבי שדרה בזו לא מהני הלכה כלל ר"ן ופר"ח ועיין פלתי מ"ש בזה והנחתי בצ"ע:

12 והיא צולעת ונודע שהוא מחמת נפולה ואם לא תלינן בשוגרינא דשכיח:

13 כשהלכה אם עקרה רגליה להלוך מחלוקת בין פוסקים והש"ע גריר אחר רמב"ם ורי"ף הואיל דלא הביאו ש"מ דאין כן הלכתא:

14 חוששין להם אע"פ שמפיל אותו חבירו מ"מ הוא חשב שינצח אותו ואינו מכין עצמו לנעוץ צפרנים לארץ:

15 שיש לו קול שנגח בהמה וילולי יליל:

16 קשורים והט"ז קורא תגר על קהלות שקושרים רגלי בהמה ומפילין לארץ ושוחטין והט"ז כתב דנוהגין שמותחין החבל ואינו נקשר חזק עד שכבר נפלה לארץ. וא"כ טרם נפילתה תוכל לנעוץ צפרנים וצריך שמירה ביותר כי נמסר לאנשים קלי דעת בעו"ה. ועיין פלתי מ"ש בישוב דברי או"ה דאם נשא כבש על כתפו והשליך אותו לארץ טריפה אבל אם אחז בידו רגלי כבש ומשם נשמט לארץ משערין אם ממקום אחיזת יד עד ארץ יו"ד טפחים והיינו שלא נתכוין להפיל אבל אם נתכווין להפיל אפי' בדליכא י"ט טריפה:

17 שהם מכווני' מסתמא אמרי' כסוגיא הש"ס דעל מתניהם השליכו אבל אם הם לפנינו ואינם יודעים אם נפל על מתניהם או לא דעת הפר"ח לאסור וצ"ע: